~ההבדל בין להיות בודד ל-להיות לבד~

להיות *בודד* זה להתמקד במה חסר לי תודעת חוסר מושכת עוד חוסר ועוד חוסר ועוד חוסר... ואז אנחנו נכנסים ללופ שקשה מאוד לצאת ממנו אנחנו מרגישים בדידות ומחפשים בחוץ- חברים, הנאה, עונג משהו שיפיג את התחושה..

הסביבה היא כמו פלסטר לבדידות, היא מספקת לנו צורך זמני וחולף ושוב הבדידות חוזרת. אנחנו משתנים כל הזמן ולכן הסביבה משתנה ביחד איתנו לכן, היא לא מספקת לנו את הפיתרון.

האמת היא שיש הבדל בין להיות בודד לבין להיות לבד להיות *לבד* זאת המתנה הכי טובה שאפשר להעניק לעצמי זה להכיר את עצמי, להינות עם עצמי, להיות החבר/ה הכי טובה שלי. לדעת שאני אף פעם לא לבד באמת- כי יש לי את עצמי!!

להיות בודד- מה חסר לי בלופ שחוזר על עצמו להיות לבד- זאת המתנה הכי גדולה שאפשר להעניק לעצמינו

היכולת למצוא בעצמי את הצרכים שלי, את כל מה שאני צריכה הסביבה היא תוספת והיא תוספת מדהימה הסביבה היא זאת שתומכת בנו והופכת להיות תמיכה שלנו אבל לא הפיתרון

בסופו של יום, אנחנו הולכים לישון עם עצמינו לא משנה כמה אנשים יהיו סביבנו, אנחנו תמיד פה איתנו

אז אם אני לא אוהב את עצמי מי יאהב אותי?

מה דעתכן?

~קארו~