בתור נערה אני זוכרת את עצמיסופר קופצנית, עושה מלא רעשצוחקת, רוקדת ועושה שטויות...
יום אחד, היה לנו שיעור צילוםוהמורה הביאה לנו מצלמה ותלבושותואמרה "יאללה תתפרעו"ברגע הזה התלהבתי, כל הדרמתיות שלי השתוללה(מזל אריה למי שמכיר )בוא נגיד שעפתי על עצמי,נהנתי כ"כ, צחקתי, רקדתי, השתעשעתי,בלי לחשוב על כלום חוץ מהתלבושות והמצלמה...
באותה תקופה היה לי חבר קרובכשחזרנו הביתה מהבית ספר הוא שלח לי הודעה עד היום אני זוכרת בדיוק מה הוא כתב לי-"רציתי להגיד לך שהיום בבית ספר עשית ממש פאדיחות והיה לי מביך לראות את זה"
בהתחלה, מודה שנעלבתי,חבר שהיה מאוד קרוב אליי באותה התקופה..אבל היה לי קול בתוכי שהיה מאוד חזקשאמר לי-"קארין, לא משנה מה תעשי *תמיד* יהיה לאנשים מה להגידגם אם תהיי טובה גם אם תהיי פחות טובה...בעוד כמה שנים מה שתזכרי זה כמה כיף היה לך ולא מה אמרו עלייך, נהנת? יאללה עופי על עצמךמי שיעריך אותך ירצה להיות סביבך"
אין לי מושג מאיפה הקול הזה הגיע,באותה תקופה הייתי המשוגעת של השכבהאיפה שהיה כיף-הייתי שם.לפחות ככה אני זוכרת את עצמי אבל משהו בקול הזה חילחל כ"כ עמוקוההוכחות הגיעו-תמיד הייתי מוקפת באנשיםשאיכשהו הייתי מצליחה להוציא את השיגעון מהםכשהם היו לידי, הם היו עושים שטויותהיו עפים על עצמם ובעיקר מרגישים טוב עם מי שהם...הסביבה שלי היתה משוגעת בדיוק כמוני!!מי שהעריך אותי רצה להיות בסביבה שלי.
באותו היום התחיל בי שינוי, את אותו חבר הרחקתיהבנתי שהוא לא מקדם אותי.התחלתי לשים לב בסביבה שלי מי מקדם אותי ומי לאאת מי אני רוצה קרוב ומי רחוק...
ההשפעה של הסביבה נהייתה רכה יותר...יותר קל לי לבטא את עצמי מול אנשים,לרוב אני מרגישה בנוח במקומות חדשים.כמובן שעדיין חשוב לי מה חושבים עליי, אני בן אדם וזה חשוב לדיוק שליהשוני הוא בסינון של תלוי מי למה וכמה...
ההשלמה הזאת עם מי שאני בסופו של דבר קירבה את האנשים שדומים לי בקרבתיאנשים שמקבלים אותי ואני אותםהחוסר שיפוטיות בחיים שלי מאוד נוכחבדיוק מאותו מקום של הבנהשכל אחד מדבר מתוך העולם הפנימי שלוובסופו של יום, הייתי רוצה לזכור את עצמי.מי אני ומה עושה לי טוב,ואיזה אנשים אני רוצה סביבי
בא לי להזכיר לך, שאת.ה ממש ממש בסדר!!את.ה עושה את ההכי טוב שלך בכל רגע נתון, העולם מחכה שנעוף על עצמינו זה מדבק, אני מבטיחה!!
.png)
Comments