~ חרדת נטישה ~

אני מרגישה שהפוסט הזה הולך להיות ממש ממש חשוף זה מפחיד אותי אבל אני מסכימה להתרחב לתוך הגבולות שלי ולדבר את זה כי אני מרגישה שיש לזה כל כך הרבה ערך שיכול לעזור ולתמוך גם בכםן

השבוע הזה הוא השבוע יום הולדת שלי אפשר להגיד שהשנה האחרונה היתה לי שנה מטורללת לגמרי, מלא שינויים חוויתי בה מנעד רחב של תחושות כישלון-גדילה, פחד-אומץ, נפרדות-אחדות.... ומה שבינהם, כמו שאומרים

שבוע שעבר דפק לי שיעור על הדלת על אחדות-נפרדות על לא להאחז בכלום גם לא בעצמי או בגוף שלי... השבוע הרגשתי שאלוהים מכפכף לי את הצורה ומצד שני גם שם עליי יד ותומך בי (תודה באמת, אלוהים השובב הזה )

בכל אופן... השבוע גיליתי שיש בי חרדת נטישה יש בי צללים וכמו דמות מתוקה ששמתי אותה כל כך בצד והתכחשתי אליה שעכשיו אני ממש מסכימה לראות אותה עם כל הכאב שזה מציף איתו...

גיליתי שיש כמה צורות לחרדת נטישה (בטוחה שיש עוד) * הרצון לתת את כל כולי לאנשים שאני רוצה בקרבתם בשביל שיאהבו אותי ולא יעזבו- שיראו אותי מהפחד שאהיה לבד או שינטשו אותי (זאת אני- לשתף את זה עכשיו מכווץ אותי מממששש אמאלההה)

* הרצון להיות עם עצמי הרבה, לשמור על ספייס עד לגבול מסוים עם צד אחר בשביל פחות להרגיש את הצד השני ובעצם לשמור עליי-להיות לבד בשביל לא לפחד מהלבד (אגב, אני אלופה בזה)

* עוד צד הוא להתרחק או להסיק מסקנות על הצד השני בשביל לא להעמיס ובעצם משחק התקרבות-התרחקות מפחד שיעזבו אותי ושאשאר לבד (גם זה קיים בי קצת רק בצורה טיפלה שונה ואלו האנשים שאני הרבה פעמים מזמנת לחיים שלי)

ובעצם מה שאני חווה מול זה זה א' להבין שה קיים בתוכי ולא משנה כמה אני גדלה, מרגישה באצילות שבי זה קיים בי.. זה מה שזה דבר שני, הרבה אנשים סביבי שממש תמכו בי השבוע גם הם חווים את זה וזה מדהיםםםםם כי נוצר פה מלא ריפוי משותף

ההבנה הזאת שאפשר לדבר על זה להסכים לראות את זה ולהבין שזה חלק בתוכי הוא ענקקק

כולנו חווים מלא דברים מאתגרים כל הזמן ולפעמים יש את הצורך "הרוחני", נקרא לזה ככה או יותר נכון "האגו הרוחני" "לפתור את הכל לבד, להיות בספייס, אני יודעת הכל וכו..."

בעצם יוצר תחושת אשליה מול נפרדות ואחדות

אנחנו לא חייבים לעבור תהליכים כאלה עמוקים לבד את הימים האחרונים עברתי עם אנשים שחווים את אותו הדבר ונתמכנו ביחד במסע המטורלל הזה בצורה מדויקת ומשלימה שעד עכשיו אני לומדת לעבד את מה שהיה

למדתי שמותר לנו לדבר על הכאב שלנו, מותר לנו להיות בפגיעות מותר לנו לפתוח את הלב, להעזר, להתמך ולהיות באמונה שאנחנו אחד כי זאת האחדות, בפנים בפנים כולנו עוברים דברים דומים אולי זה מתבטא החוצה בדרך פעולה שונה אבל אנחנו כל כך דומים ולא באמת נפרדים

ואפשר להכניס לחיים שלנו אנשים שבתוך תוכם יש להם כוונות לב טובות שהם יתמכו בנו לאורך הדרך..

גם עוד משהו חזק שעלה זה לשחרר את הספק.. לדעת שכשאני מרגישה מישהו אחר סבירות גבוהה שגם הוא מרגיש אתכם אני מקבלת על זה כל הזמן עדויות וסינכרונים זה רק עוד יותר מחזק את המקום של הביחד של האחדות יש משהו גדול יותר מהמיינד שלנו שלא תמיד מצליח להבין וזאת הנשמה שלנו..

אז מה בעצם הפואנטה של כל מה שכתבתי?

שהחיים יכולים להיות סערה ואפשר ללמוד לרקוד גם בגשם וזה אפילו יכול להיות כיף

אפשר גם לצרף עוד אנשים למרחב שלנו לרקוד ביחד איתנו

תודה לכל מי שקרא ואשמח לשמוע איך זה פוגש אתכם ומה דעתכםן

קארו, המורה אבל גם התלמידה שמסכימה לעצמה להיות בפגיעות אמאלההההה אני מתה מפחדדדד מתהפכת לי הבטן